מושגים במחשבת ישראל

ישנם שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי; וביחד, שני הקבצים הללו הם הבסיס למה שמכונה ה"תורה שבעל פה". התלמודים הם אוסף של דברי האמוראים (חכמי ישראל שחיו בארץ ישראל ובבבל בין השנים 200 – 500), שפירשו את דברי התנאים המופיעים במשנה ובברייתא, ודנו בכלל תחומי החיים. התלמודים כתובים בשפה הארמית, בדרך כלל בניסוח של משא ומתן משפטי הכולל שאלות, תשובות, הוכחות, ומחלוקות בסוגיות משפטיות שונות. על פי המסורת, התלמוד הבבלי נערך על ידי שני רבנים חשובים: רב אשי ורבינא, בערך בשנת 500 לספירה. התלמוד משמש ספר לימוד מרכזי של היהדות לדורותיה, והוא נלמד במסגרות רבות עד ימינו.