מושגים במחשבת ישראל

קיים קשר הדוק בין זהות היחיד לבין זכרונותיו, ואדם חסר זיכרון הוא במובן מסוים גם אדם ללא זהות. באופן דומה, גם הזהות הקולקטיבית של כל אומה נשענת על זכרונות משותפים, אותם אנו מנציחים באמצעים שונים - בטקסים, בחגים וימי זיכרון, בתכניות לימודים, במסע לפולין, ועוד. הזיכרון ה"מכונן" של כל אומה הוא הזיכרון היסודי, החשוב והמשמעותי ביותר, שמעצב במידה רבה את הזהות הלאומית, את ההגדרה העצמית של האומה, ואת המטרות המשותפות שהיא שואפת להגשים כקבוצה. דוד הרטמן, במאמרו "אושוויץ או סיני", טוען שזיכרון השואה הוא חשוב ומשמעותי, אך אסור שיהפוך לזיכרון מכונן, משום שעם ישראל אינו צריך להגדיר את עצמו כתגובה לשואה ולאנטישמיות, ומטרתה העיקרית של מדינת ישראל לא צריכה להיות הגנה עצמית של העם היהודית. לתפיסתו, מעמד הר סיני הוא זה שצריך להיות מוגדר זיכרון מכונן, משום שהוא מעניק לעם ישראל משמעות חיובית, ומטיל עליו אחריות מוסרית וערכית: להיות "אור לגוים".